יהיה לכם קשה למצוא פרשה אחרת בתורה שתחילתו וסופו נראים כל כך שונים. פרשת וירא מתחילה בהבטחה ששרה תוליד בן1 ומסתיימת בזה שה' מצווה אותו להעלות את אותו הבן לקרבן עולה2 שזה בעצם נוגד ומבטל את ההבטחה על הולדת בן. הרב ברל ויין מוסיף על זה ומציין שהציווי להעלות את יצחק גם מבטל את הנס של לידת יצחק כששרה היתה בת 90. 3
התורה לא מגלה לנו את המחשבות שהיו לאברהם בדרך שעשה להר המוריה משך 3 ימים. אך המדרש מספר שזלגו עיניו דמעות כשלקח את הסכין ביד.4 אולי הניגוד הגדול ביותר בחייו! הלוא הוא בעצמו דבר נגד הקרבת ילדים והנה הוא התבקש, או באמת מצווה, להקריב את בנו.
היה חייב לקבל החלטה. להיות נאמן לדרך שצעד בו כל חייו, לאמונה שלו בקב"ה ובדברו או להישמע לאינסטינקטים האבהיים שלו? איזו דילמה! איזו ניגודיות!
בסוף, למרות שאולי לא הבין את מהות הציווי, היה מוכן לפעול על פיו. החליט לבצע את הציווי על אף הסבל הנפשי שזה גרם לו.
הדילמות והניגודים האלו לא פסקו אצל אברהם. גם בימינו – גם אנחנו פוגשים דילמות וחיים עם ניגודים. אמנם לא ברמה הזו אבל יש התמודדות.
בימי השואה, ויקטור פרנקל ששהה משך המלחמה ב-4 מחנות שונות, גם פגש ניגודים. מצד אחד המציאות המרה של חיים במחנות ריכוז שבכל יום נתון היתה שאלה אם יגיע בחיים לסוף היום ומאידך שאפילו בתוך המחנות הנוראות אפשר לחוות משמעות.5 הוא מגיע למסקנה שלמרות שלא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה לנו, כן יש שליטה על הגישה שננקוט מול המציאות והאירועים מסביב.
אברהם היה נתון בין הפטיש לסדן. הוא כל כך האמין בקדושת החיים שאפילו התפלל על אנשי סדום על אף שהכיר את הרשעות שלהם. והנה, פה, הוא שותק ומוכן להקריב את בנו האהוב שחיכה לו כל כך הרבה שנים.
היה יכול להיכנס לדכאון. היה יכול להיות משותק מחוסר החלטה.
במקום זה, הוא צפה בהחלטה ואמר שינקוט גישה של אמון כלפי הציווי- אמנם עם דמעות. אך נקט עמדה באומץ.
ניגודים ודילמות הם חלק בלתי-נפרד מהחיים שלנו. הם יכולים, אם ניתן להם להעצים אותנו לקבל החלטות התואמות את האמונות והמצפון שלנו ולאפשר לנו לחיות חיים יותר אמיצים, רחבים ומלאי-משמעות.
1. בראשית יח:י
2. שם כב:ב
3. הרב ויין – פרשת וירא
4. בראשית רבה נו:ח
5. פרנקל – האדם מחפש משמעות
