האם המוות ניתנת להבנה? – פרשת חוקת

האם המוות ניתנת להבנה? – פרשת חוקת

הבנת מוות היא אחד המאבקים האדירים שאנו פוגשים במהלך חיינו . עם זאת, מעטים, אם בכלל, בעצם מצליחים להבין מה זה. אז איך אנחנו מגיבים? כמה קיצונים מכחישים את קיומו, לאחרים יש מערכות אמונה אשר מסבירות שזה חלק ממשהו גדול ממנו, אבל על בסיס יום-יומי, רובנו פשוט בוחרים להתעלם ממנו. הרעיון הוא כה מורכב וכה מאיים שזה פשוט קל יותר להתעלם ממנה. בסופו של דבר, האם באמת ניתן להבין?

בפרשת השבוע, פרשת חוקת, נדונים חוקי תהליך הטהרה ממעמד של טומאה. בעצם, היא דנה בטומאת המת – הטומאה שנגרמת על ידי קרבתו של האדם לגופה. האפר של פרה אדומה הנשרפת מעורבב עם מים ולאחר מכן מזים את המים על האדם הטמא אשר מסייע לו בתהליך הטהרה.¹ עם זאת, נראה שיש סתירה בתוך החוקים האלה. מצד אחד, אמרנו שמים האלו יכולים לטהר את האדם הטמא. אמנם, אחרים, שאינם טהורים, אם היו מעורבים בתהליך ההכנה או תהליך הטיהור והם באים במגע ישיר או אפילו עקיף עם אותם המים, הם יהפכו טמאים. אותו מים גורמים לטומאה וכן לטהרה! זה אותו האפר, אותם המים – איך זה יכול להיות ??

אפילו שלמה המלך, החכם מכל אדם אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני."² חז"ל מסבירים כי כאשר שלמה המלך אמר את המילה באותו פסוק "והיא", הוא התכוון לחוקי פרה אדומה. אפילו הוא לא יכול להבין את הסתירה לכאורה.

הרב אריה ליבוביץ³ חולק איתנו תובנה מרתקת. החוק הזה שלכאורה סותר את עצמו ניתן לנו כדי ללמד אותנו רעיון חשוב. כמו שיש מושגים בתורה שהן מעבר ליכולתנו להבין אותם, כך נבין ונקבל גם שיש דברים בחיים שהם מעבר ליכולתנו להבין אותם.

זה הרבה יותר קל להניע את עצמנו כאשר אנו מבינים דברים באופן מלא. אלא שאולי הבורא רוצה מאיתנו להתרגל לרעיון שיהיו דברים שאנחנו לא מבינים. הם פשוט מעבר ליכולת ההבנה שלנו. כדי להרגיל אותנו לרעיון שיש דברים מעבר להבנה שלנו, הוא נותן לנו את החוק הזה, דווקא בתחום טומאה הנגרמת על ידי המוות. מוות, אחד הנעלמים הגדולים של האנושות, יכול להיות מבלבל. זה יכול להתרחש במצבים שנראים חסרי היגיון. לכן אנחנו צריכים את המים של הפרה האדומה כדי להזכיר לנו שאנחנו לא להבין הכל.

אז מה עושים??? מרימים ידיים?

אנו חיים לרוב עם אשליהשהכל ניתן להבין. זה לא נכון. אנו חיים לרוב עם אשליה שהאנושות יוכל להסביר את הכל. זה לא נכון.

יש דברים שפשוט צריכים לקבל אותם כעובדות קיימות.

ושוב אני שואל – אז מה אנו עושים? מרימים ידיים?

"הכל יכול להילקח מהאדם חוץ מדבר אחד: האחרון מתחומי חירות האדם – היכולת לבחור את הגישה שלו של אחד בכל מצב נתון, היכולת לבחור בדרך של האדם עצמו." כך אומר דר. ויקטור פרנקל.⁴ באיזו דרך אנחנו נבחור כשצריכים להתעמת עם אירוע משמעותי בחיים שמאתגר אותנו? איך אנו נבחר להגיב כאשר מאבדים מישהו בצעירותם או בדמי חייהם?

זה תלוי בנו . אנחנו יכולים לבחור את הגישה הזו. זה לא אומר להתעלם מהרגש – הכאב והבלבול, העצב והייסורים. הם אמיתיים. הם רבי עוצמה. הם צריכים להיות מוכרים ומורגשים. צריך להיות ביטוי לרגשות אלה. הכאב והייסורים של אובדן עשויים להיות חזקים. אך גם האדם שחווה אותן הוא חזק.

להבין מה זה מוות? לא נראה לי. למצוא משמעות במותו של קרוב משפחה או חבר קרוב? לזה יש סיכוי טוב יותר. תמיד יש משמעות שנמצא שם…אם אנחנו רק נחפש אותה.

הערות

1. במדבר יט:יט-כא
2. קוהלת ט:ז
3. שמעתי את השיעור של הרב ליבוביץ באתר הזה –yutorah.org
4. פרנקל – האדם מחפש משמעות