אנו מכירים את החשיבות של "הרחת פרחים".
במקביל אני גם מודה שיש לי אפשרות להריח אותם. ומעבר לזה מודה שיש לי את היכולת להנות מהיופי ולהעריך את היכולת הזו. להריח את הפרח…לראות את התפארת של הברק…לטעום את הפרי הראשון בעונה…הרי האלפים הגאים.
אלו חגיגות החיים לכשעצמם.
[היו לי תקופות בחיים שהרהרתי שהחוויות האלו הם נחמדים אך ללא ערך אמיתי. למה 'לבזבז' על זה זמן. הלוא יש דברים יותר חשובים לעשות מאשר לחוות את אלו.
אך] עצם ההכרה שיש בי את הכוח הזה להכיר ביופי, הוא הוכחה שלא רק שיש לי את היכולת הזו אלא שעלי לנצל אותו. אם אני מרגיש שהחוויה הזו ממלאת אותי ומרגיעה ונותנת תחושה של משמעות, אז שני דברים מוכחים – א. יש חשיבות בחוויות ו-ב. יש משמעות בחיים.1
הבנתי שאלו רגעים, בעלי נוכחות, בעלי משמעות שכדאי מידי פעם לחוות אותם. ללכת לחוף ולהסתכל על השקיעה. להיכנס לספרייה או למוזיאון ולראות את היופי שאנו יצרנו. להנות מהרגע ואחר כך להבין שלכל יש משמעות.
להיות ברגע, לחיות את הרגע – זה מוסיף לנו למשמעות.
1. ויקטור פרנקל גם משתמש בהוכחה הפנומנולוגיה הזו.
